|
אני לא אופטימי, אבל האהבה נשארת!
תרשו לי לשתף אותכם בהרהורי ליבי:
דבר ראשון אני בכלל לא מאמין שישאר משהו מסצנת טראנס בארץ, מבחינת הופעות לפחות. כשנקסט חזרו הייתה ציפייה כאילו יגיע לפה משיח! לדעתי היה ברור שהם יחזרו להיות אותו דבר, קצת הופעות של שמות ישראלים וארמין פעמיים בשנה, במקרה הטוב. השנה הייתה לי הזכות להרים ארוע עם אומן מחו"ל (הוא שם לי ברז ביום ההופעה), ותאמינו לי אני ממש לא מאמין שיגיע לארץ שם אחר חוץ מ 3 המפורסמים. ככל שעוברות השנים, עם כל האהבה שלי לדאנס\טראנס כבר 12 שנה, אני לא מצפה לאיכות של חיי לילה בישראל בכלל. הצפיפות, המחנק, הסאונד הרועש, כאבי האוזניים, העשן בעיניים, הדריכות על הרגליים, הסיגריות בפנים, הלילות הארוכים והעייפות עשו את שלהם. הכי מעצבן זה לאכול את כל החרא הזה אפילו שיש רק שתי הופעות בשנה! אני לא מזלזל, יש הרבה תחומי תרבות אחרים שיש לארץ מה להציע, אבל מה"דובדבן" שלי אני כבר לא יהנה בארץ. זאת ההרגשה שלי וככל שהזמן עובר היא רק מתחזקת. יותר ויותר אנשים אומרים: "זה מה שיש. תחסוך כל השנה וטוס להופעה בחול". נשמע נחמד, אבל רק פעם בשנה? הרי ביננו אי אפשר כל פעם לקפוץ לחול בשביל הופעה ולא כל תאריך מתאים. בקיצור ולעיניין אני ממש לא אופטימי. אני כן שמח שיש הרבה תוכניות וסטים באינטרנט, מזל, לפחות זה! הסטים הטובים ביותר ששמעתי והתענוג המוזיקלי הכי גדול שהיה לי, תמיד היה בבית עם האוזניות. ההתרגשות בהופעות הייתה תמיד, רובה ככולה, בלראות את האומן ולהפגש איתכם!
כנראה שכל זה כבר לא בשבילי, אולי נמעס לי, אולי התבגרתי, אולי התאכזבתי יותר מדי או הספיק לי...
אבל בלב אני עדיין
TRUE TO TRANCE
Last edited by uzi on Jan-01-2007 at 22:29
|
