|
Trance & Philosophy- מוזיקה טובה וקצת על החיים
אהבתי את הנושא ואני חייב לענות עליו בהתיחסות רחבה ועמוקה.
היום, בעידן המודרני, כל סגנונות המוזיקה זמינים מאוד באמצעי התקשורת ובחנויות.
אין יותר שיאים פורצי דרך מבחינת סיגנונות מוזיקליים.
יש חומרים טובים אך אין מהפכות של סגנונות חדשים.
גם אם יש סגנון חדש (או מוזר) אז הוא מתקבל (פחות או יותר) כי יש פתיחות.
אל תשכחו, יש חידושים ופיתוחים בתחום הכלים לעשייה ויצירה מוזיקלית.
בעשור או שניים האחרונים יש כל כך הרבה סגנונות מוזיקליים וכל כך הרבה חומרים שדומים לסגנונות אחרים קודמים.
הגבולות וההגדרות כבר לא ממש מדוייקות ומושלמות.
גם כשאני אומר טראנס מלודי ומרומם בסיגנון
Super8
הוא לא בדיוק כמו הסיגנון המלודי והמרומם של
Aly & fila.
מה שדומה הוא הרעיון, הבניה, הגישה וההרגשה, מהם נגזר הסיגנון שדומה להם.
מוסיקה היא שאלה של טעם, של היוצר ושל המאזין.
המושג "טוב-טעם" אצל שניהם, לא שקול למושגים כמו "מיינ-סטרים", "פופולאריות" ו"איכות", כמו בעשורים הקודמים.
מה יצא? היום כל אחד מגדיר את עצמו ואת מה שהוא עושה ואוהב אחרת.
המושג "טראנס של פעם", לדעתי, היה במהלך שנות ה 90 בזכות יוצרים\מפיקים כמו:
ferry corsten, tiesto, Pieter W. Bervoets & Marinus Benno de Goeij (rank1), m.i.k.e. (push), johan gielen, Paul van Dyk, above & beyond.
הם היו נחשבים למיוחדים ופורצי דרך כי אז הכל היה חדש.
היום כל אחד יכול ללכת ולקנות את תוכנות ההפקה המוזיקלית הטובות בעולם, זה לא בשמיים להקים סטודיו בייתי בחדר השינה.
לא נדרש ציוד רב מדי ויקר מדי. בתי ספר ללימודי מוזיקה-אלקטרונית הם לא נדירים.
אם חוסכים את הטיול לחו"ל אז אפשר לגשת וללמוד שם, או לחסוך וללמוד מספרים.
כל התעשיה העולמית והמסחר מביאים "מוזיקה להמונים" גם ליוצר וגם למאזין.
גישה זו הולידה הרבה מוזיקה חדשה אך לא חדשנית, הנוצרת מאותם הכלים והאמצעים.
לכן היום הכל נשמע דומה, עשוי דומה, בנוי דומה, בטכניקה ושיטה דומה, ולעיתים מאותם חומרים ואמצעים ישנים בשינוי קל.
התופעות הללו ממעיסות את המוזיקה מאוד.
פתאום, יכול אדם בבייתו שלו ובנוחיותו להפיק (פחות או יותר) את מה זיכה את פרי קורסטן בפרסים רבים במהלך שנות ה 90.
אם יש לו לאדם גם ידע, ניסיון, ציוד וכלים מתאימים אולי אפילו יוכל להפיק יותר טוב ואיכותי מאדון קורסטן.
גם המונח "איכותי" הוא כל כך סובייקטיבי ולא ברור.
הטענה "95 אחוז מהטראנס היום זה חרא" אולי נכון בגלל שהכל דומה (לפעמים אפילו מעתיק ודוגם).
יש הצפה של חומרים מכל העולם. לעיתים אפילו אותם חומרים משוחררים שוב ושוב, במקומות שונים, בזמנים שונים ובחידושים שונים.
זה מרגיש כאילו כבר שום דבר לא מרגש, כאילו שמענו כבר את הכל, שהכל בינוני וטחון למוות.
תמיד אנו חוזרים לשאלת הטעם האישי, מבחינת המאזין והיוצר.
מוזיקה תמיד תיהיה טובה אם היא עונה לך על מה שאתה רוצה או צריך.
לפי השיר של דני רובס: "מוסיקה היא כמו תרופה לנקודה כואבת.".
אני יכול לומר על עצמי, שבדרך כלל (לא תמיד) מנגינה טובה, עשירה ומרגשת הופכת את היצירה המוזיקאלית לאיכותית ומעניינת.
הטענה "הטראנס של היום שונה מהטראנס של פעם" זה הרבה בגלל אומנים ויוצרים מכל קצבות העולם שהרחיבו (יותר מדי) את הטראנס כסיגנון.
יש כאלו שאף טעו והטעו בהגדרתם את מאזיניהם.
ארמין התראיין לתחנת שידורים אינטרנטית במשך כשעה והסביר שלדעתו יש כל כך הרבה סיגנונות "דאנס" אלקטרוניים ושחזונו הוא שבעתיד הכל יקרא טראנס (כמו זרימה, תודעה, מצב).
זוהי הסיבה לשם תוכניתו בה הוא משדר מבחר מכל הספקטרום ובונה סט עולה ומתגבר.
התוכניות של ארמין ואומני טראנס רבים כמותו, מנגנות קשת רחבה של סגנונות, מבלאדות אלקטרוניות, פופ-אלקטרוני ועד כמעט פסיכודאלי.
כך שאפילו הגדרה טכנית של "טראנס" כסיגנון מוזיקאלי אלקטרוני ב
140 bpm
איננה משקפת נכונה.
כשהספטרום כל כך רחב והכל נקרא "טראנס" אז ברור שהיה שינוי. הסיגנון התרחב ותחתו התרחבה כמות החרא (סליחה על הביטוי).
הטענה "הטראנס מת" או גוסס היא כל כך בעייתית, ערטילאית ומכלילה.
בואו ונשאל הפוך, כיצד תגדירו סיגנון מוזיקאלי חי?
האים קיום חיי לילה נחשב לטראנס חי? האים רווחיות כלכלית מטראנס מחייה אותו? האים מכירות, תעשייה, הופעות מקישות על חיות הטראנס?
מבחינתי, אם מפיק טראנס אנונימי, שחי בסוף העולם, מלחין יצירת מופת מרגשת אז הטראנס חיי!
התקשורת העולמית במאה ה 20 פרצה גבולות. העידן שלנו פורץ גבולות. ההגדרות כבר לא ממש מתאימות.
עולם הסיגנונות במוזיקה הוא רב מאוד ונשאלת בסופו של יום השאלה מה מוצא חן בעיני ומה טוב לי.
אילן צודק באומרו: "כל אלו הם רק מבחר ציטוטים שבדרך כלל יוצאים מפי אנשים כדי לתאר מצב מנטלי אצלם שנכון לתקופה מסוימת.".
רק הרשה לי להזכיר לך שכל ההיסטוריה העולמית כתובה בסובייקטיביות של ההיסטוריונים. הכל תלוי במיהם אותם ההיסטוריונים, השקפת עולמם וצורת כתיבתם.
ברור שכל הטענות הללו הן דעות שהעובדות בהן מטושטשות. אנחנו מנסים להבין למה, מה קרה פה, למה אנחנו מדברים כך על המוזיקה שאהבנו.
במהלך השנים טראנס היה עבורי הרבה מאוד דברים, כגון:
01) תחכום מוזיקאלי, גם בהפקתו וגם בשמיעתו.
02) שפע של צלילים מגוונים. מכל צליל אפשר לעשות טראנס. לכל צליל יש מקום, גם אם הוא לבדו נשמע מוזר.
03) הרמוניות מעניינות, מגוונות ומורכבות.
04) מהירות מוזיקאלית ורגשית.
05) אנרגיה.
06) היסחפות רגשית או נפשית.
07) רגש.
08) דם חדש של מנגינות. גם קטע שעשוי משני אקורדים יכול לרגש עד דמעות.
09) חדשנות (חדיש).
10) לא עוד מוזיקה שיגרתית, פשטנית, רדודה ויומיומית ששמענו כמוה כל חיינו. יש אלטרנטיבה.
11) ובלי פלצנות, סוג של מרד נעורים ותענוג מהחיים.
היום, כל הדברים הללו שמניתי לא בדיוק נענים מהרבה סיבות שחלכן תלויות בי וחלק בסצנה, בתעשיה ובאומנים.
לא אדבר בכלל על הכמויות ההיסטריות של חומרים שאני לא אוהב, מחזורים וגם חידושים של אותם להיטי עבר שוב ושוב.
לעומת זאת, אל תשכחו שיותר מדי מדבר טוב יכול לפעמים להעיק על אדם ולהמעס.
בעידן עשיר, תעשייתי ומסחרי זה, יש יותר מדי מכל דבר ועלינו לסנן יותר ולחפש יותר עד שמוצאים מה אוהבים- זה מעצבן.
מה גם, שלא תמיד מוצאים מה שאוהבים ואז מותרים ומגיעים בטעות למסכנה שאין משהו טוב.
אנשים מחפשים לעיתים דברים חדשים ולא מבינים שזה מה שיש.
עידן האינטרנט הזניק את סצנת הטראנס קפיצה מטאורית מבחינת הפקה, פרסום, תרבות, איכות וכמות.
יש היום מעין הצפה של אומנים וחומרים. כל אחד רוצה להיות כוכב ועל הדרך יש הרבה חרא של מוזיקה.
חלק מהחומרים הללו נעשו בשביל להתפרנס בלבד.
בעבר המוזיקה בכלל והטראנס בפרט היו נעשים מתוך חשק ורגש אמיתי; מתוך צורך ממשי לאיזו חוייה קיצבית או סוחפת; מתוך עשייה מיוחדת ומרגשת.
היום יש יותר מדי חרטא-בארטא וכישרונות של להיט אחד. למה? כי ההפקה נהייתה יחסית קלה יותר וזולה יותר.
העומק הסנטימנטאלי, הרגשי והאיכותי של המוזיקה ניהייה "קצת" רדוד.
גם כשיש היום להיט חדש וטוב הוא בדרך כלל לא חדשני. למען האמת הוא דיי דומה לקודמיו.
שימו לב שהרבה אומנים לומדים מלהיטים קודמים לאחר מכן יוצרים בעצמם דברים דומים- משלל סיבות שקטונתי מלהחליט אם הם ראויות ואתיות.
עדיין יש כשרונות רבים וטובים בעולם. הם צריכים לעשות דברים עם עומק, תוכן ולהט אמיתיים.
זה קשה להם כי הם משתנים, מתבגרים, מתחדשים, מתאימים את עצמם למה שהולך... יש אילוצים ושיקולים, כספיים או לא, ללא סוף.
לדעתי העתיד לא יהיה טוב מבחינת "כמות החרא", אך הוא יהיה מקסים מבחינת פרסום, חשיפה, מהירות, נגישות.
ביימינו, קל לי ליצור קשר ולעקוב אחר כישרון חדש ומעולה מצ'כיה. הבעיה היא שקשה לגלות אותו בים אינסופי של חומרים ותכנים מכל העולם שאיכותם בספק.
מחבר: עוזי שורץ
17.12.2009
Last edited by uzi on Dec-18-2009 at 20:20
|
)
