|
| quote: | Originally posted by uzi
וייבר היקר, רק על עצמי לספר ידעתי. 
אני יודע שזה נשמע דפוק לשלם 100-150 שקל ו"לסבול" רק בשביל לראות פרצוף מוכר.
אבל תדע לך שאותי זה מרגש בעוצמות אדירות לפגוש את האומן, חבל שהאוירה קצת הורסת...
פרי קורסטן זכר אותי בכל הופעה ובכל מפגש ברדיו 99. הוא, גיבור המוזיקה של שנות העשרה שלי, מזהה אותי אישית ואומר לי "אתה תמיד בא להופעות שלי".
אשכרה יורדת לי דמעה עכשיו, בחיי!
אני יכול לשלוח לך כמה תמונות. הייתי כל כך מאושר בכל פעם שהצטלמתי עם האומנים הללו! זה מרגיש לי כמו הגשמת חלום, הגשמה עצמית.
תראה, בארץ שלנו קשה לקבל סאונד טוב, נוחות ותקליטן מעולה בדיוק לטעמך. יש מקומות יוצאי דופן אבל תרבות המועדונים שלנו היא כזו ש"דיסקוטקים זה לצעירים/לילדים". אתם לא יודעים כמה אני נתקל בזה!
אפילו כשאני אומר באוניברסיטה שאני אוהב מוזיקה אלקטרונית/טראנס אנשים בדרך כלל מחמיצים פנים בחצי זילזול.
שיהיה ברור, גם כשאני אומר שאני אוהב מוזיקת
SMOOTH JAZZ
ומת על האילטורים של "קני ג'י" אין להם מושג על מה אני מדבר!
זה פשוט המציאות פה, זאת התרבות, לטוב ולרע.
אנחנו מדינה קטנה ואי אפשר לצפות מכל אירוע להיות הכי איכותי בעולם. |
Absolutely agreed on:
1) the present, local culture
2) the excitement of the encounter: I'm the idiotic dopehead walking around with my former, unvalid Dutch passport collecting autographs... 
|
