|
(זהירות ארוך)
טוב די קשה לי לסכם את הערב הזה, אבל אני מרגיש צורך עז.
אם מישהו היה מדבר איתי באותו ערב בשעה 18:00 הוא היה יכול לקבל רושם שאני הולך להלוייה ולא למסיבה עם הג'ינגי. הייתי עם ציפיות נמוכות ומצב רוח לא הכי בעולם. אבל אז החלטתי שככה לא יוצאים ובטח שלא לדיגי. דחפתי למערכת את הדיסק השני של האוסף הכי טוב בעולם - רנסאנס הראשון של הרוסי והג'ינגי (שאגב הוחתם יחד עם הנורזן אקפסוזור הראשון - עכשיו כבר על ידי שני הממזרים).
וזה פשוט העלה לי את המצב רוח בצורת נפלאה.
אם רק הייתי יודע שבשעה 8 בבוקר אני אקבל את אותם צלילים קלאסיים מהג'ינגי הייתי צובט את עצמי וחושב שאני חולם..
פרה-פארטי קטן ומצומצם עם איחור קל אבל אנשים טובים באמצע הסלון בהחלט הוסיפו למתכון המוצלח ללילה נהדר..
אילן גם גילה רגישות יתר, אבל זה נשאיר לסוף כבר..
לקראת 2:15 נכנסים ושלומי נותן חימום מצויין.. איכשהו יש לו את היכולת הזאת ...עדיין
השעה 2:45
רגע משמעותי בלילה הזה.. הג'ינגי על העמדה והנה לוחץ את הפלי בפעם הראשונה. הטרק הראשון שהוא פתח פשוט המיס אותי על ההתחלה.. מה זה היה ??? (כל היודע דבר על הטרק הפתיחה מתבקש למסור מידע במידית)
ההמשך היה כלכך מיוחד שפשוט לא האמנתי.. חומרים שבחיים לא שמעתי שאפילו לא ידעתי שקימים אצל דיגי בקייס.
כשהגיע במפתיע " אייר קונדישינר" היה לי כבר ברור שזה הולך להיות מסע מופלא..
באמת באמת שלא ציפיתי לסט שכזה.. אפילו כשיצאתי, לתדלוקון קטן מאוד הייתי לחוץ לחזור כי הרגשתי שאני ממש מפסיד..
דיגיי חפר בכל סוגי הפרוג תוך מיקסים מטורפים ושלל תוספות אפקטים שפשוט לא נתפסו אצלי.. הייתה מוזיקה פשוט מעולה. בניית הסט היפנטה אותי לחלוטין וכל טרק רק ניסיתי לגלות מה זה שנכנס עכשיו. לא הכרתי כמעט כלום זיהיתי אולי 5 וגם זה כי היו מוכרים או קלאסיים..
אני חייב לציין שכל עשרות החברים מסביב בהחלט תרמו ללילה הזה.
אתם פשוט איך נגיד את זה: מ-ד-ה-י-מ-י-ם!
הזמן רץ ואני כל שנייה מאבד עוד ועוד את יכולת הדיבור שלי.. הנה עברו להם 4 שעות ודיגי בקושי לשירותים הולך שלא נאמר שאם הוא יכל היה מוותר גם על זה ולו רק בכדי להמשיך להתעלל בנו נון-סטופ..
פשוט לא עיקלתי את מה שאני חווה שם. ג'ון היה שם במיטבו. פשוט הכי טוב שאני שמעתי כולל פלמחים וכולל הספייס, ואם חבר אמר שיותר טוב מהפאבריק אז מי אני שאתווכח..
גיחה לא מתוכננת החוצה - שלא נדע כמו שאומרים
חוזרים פנימה וברקע אייג' אוף לאב..
מה נגיד ומה נאמר.. גם 15 שנה אחרי והטרק הזה הוא אחד מגדולות היצירה של האלקטרוניקה.
אחריו מגיע הבוטלג של סטופייג טיים של גרבר.. ואני כבר בעננים..
ידעתי שהתחיל אותו פרק זמן שלשמו באתי
אותה שעה (שלמעשה היו שעתיים כי ג'ון לא רצה לרדת) שבה יהיה את אותן הטרקים המיוחדים שג'ון תמיד שומר לסוף.. אותם קטעים ספייסים, הזויים, קשים במידה מסויימת לעיכול אבל הכי חשוב כאלו שיגרמו לי לאושר עילאי ודמעות בעיניים. באמת שלא שיערתי שאני אזכה לשמוע את אותם צלילי הפרוגרסיב טראנס של אמצע וסוף שנות ה90
אותם צלילים שהיו כה מיוחדים ושימשו סימן היכר מובהק לסשה ודיגי יותר מעשור. בשלב הזה הייתי פשוט במקום אחר, על רחבה/תקרה אחרת ולא של הטיאלוי. מקום שכה רציתי לחזור אליו. מקום שכבר חשבתי שלא קיים יותר.
ואז בא הג'ינגי והוכיח לי שאני טועה אבל ביג טיים טועה.
המסיבה הזאת לא רק שהייתה אחת הטובות שנכחתי בהן אי פעם במעט השנים שאני כן יוצא. המסיבה הזאת החזירה אצלי את ההערכה אל הג'ינג'י. אם בספייס שנה שעברה הוא קיבל אצלי המון נקודות זכות אז הפעם הוא קיבל מקום של כבוד בבית הנבחרים הפרטי שלי.
הוא הוכיח לי מעל לכל ספק שד'יגי בהחלט יכול להיות לא פחות מאשר שליח. שליח של אחווה, של אהבה, של יכולת לחבר ולקשר אנשים, וגם לספר להם את הסיפור שלו בצורה הכי מעניינת ומרתקת שיש.
ועד עכשיו אני לא מבין את האנשים שמחליטים ללכת הביתה דוקא מתי שהכי צריך להישאר. צריך להבין שעד שזה לא נגמר זה לא נגמר. ובסוף תמיד יש רגעים שזוכרים כי פשוט חובה להיות שם כשזה קורה
אותן 375 דקות לערך היו ללא ספק מסע שספק אם יחזור בשנית.
וגם אם לפעמים היו רגעים יבשים או טרק אלקטרואי מדי גם אז זה נעשה בצורה מקצועית מכל אספקט אפשרי.
מעבר לזה שנוכחתי לדעת עד כמה דיגי הוא די ג'יי מוכשר ולא משנה מה תגידו גם בגלגולו הנוכחי יש לו את זה ובגדול.
נוכחתי לדעת שהפרוג על שלל סוגיו חי ובועט, שלא כל המזויקה צריכה להיות לפי צו האופנה הנוכחי, איטית , שבורה, או לא קלה לעיקול בלא תוספי תזונה..
בלילה שבין חמישי לשישי גם קיבלתי את הגושפנקה למה שתמיד טענתי וידעתי:
"לא כל מה שחדש הוא טוב, ומה שטוב וישן משתבח עם הזמן".
היו שם קטעים מאוד ישנים מאוד בועטים אבל מאוד צבעוניים ומגוונים בטווח הצלילים והמלודיות שלהן.
דברים שבכלל חשבתי שאי אפשר לנגן כבר יותר כי הקהל לא יוכל את זה, אלא שכל מי שהיה שם לא הפסיק לרקוד, לחייך, למחוא כפיים, ובעיקר להיות נוכח ברגעי הקסם האלה כשחיוך רחב על פניו.
מא אני אגיד לכם לא בכל יום אפשרי לשמוע את דיגי מנגן את "סדר חדש - יום שני הכחול" במעודון מלא כשהמש כבר ממזמן בחוץ. לא בכל יום יש מסיבה שנגמרת אחרי 9 בבוקר, שלא רוצים לשחרר את הדיג'י רבע שעה אחרי שהוא סיים את הטרק האחרון שלו. לא בכל יום אתה יוצא עם תחושת סיפוק כלכך גדולה כמו שאני יצאתי ממנה באותו בוקר יפה של יום שישי.
אני חייב לציין רגע אחד שמבחינתי היה אחד הרגעים הכי מאושרים בחיים שלי בהקשר של מסיבה.
בערך לקראת שעה 4 כתבתי לדיגי על גבי מסך הסלולרי שינגן את הקטע של
Orbital - Lush 3.1
דיגי ראה הסתכל חייך אלי בנימוס ואמר שלא נראה לו בכלל
עם צביטה קלה המשכתי להנות עד מאוד.
בערך בשעה 8 קצת לפני או קצת אחרי. שמעתי את התו הראשון שהסגיר את הטרק הקסום הזה..
יעיד שותפי לפשע אילן שהתגובה שלי הייתה הלם טוטאלי ופשוט שכרון חושים שלא חשתי כמותו מעולם.
גם היום מספר ימים אחרי זה עדיין לא נתפס אצלי שחויתי את הרגע הזה. אותו קטע קסום משנת 91 - כן כן 91!
שפשוט לא יוצא אצלי מהפליליסט. מתנגן ב 8 בבוקר בטי-אל-וי בתל-אביב במועדון שמלא באנשים.
רצתי לאילן הבאתי לו חיבוק תוך ניגוב הדמעה שזלגה לי מהעין על כתפו ופשוט נשארתי לנסות ולהזיז את הגוף, להישאר עם הידיים למעלה, ואיכשהו לנסות לסגור את הפה מעצם השוק. אך לא כלכך הצלחתי. הייתי פשוט מרותק ומשותק למקום.
. את החמש דקות הללו אני כנראה יקח איתי לקבר, כי בשביל רגעים כאלה שווה לחיות. שווה לצאת. שווה להתוכח עם החבר הכי טוב שלך כמה שעות לפני, שווה לנסוע באוטובוסים כל הדרך מג'רוז, שווה לשלם 125 שקל על כרטיס, שווה להגיע הביתה אחרי 11 בצהריים. שווה לדבר עם כל החברים שלך יום, יומיים, שלושה אחרי על אותו ערב. והכי חשוב שווה להמשיך ולחיות מוזיקה..
זו בהחלט המסיבה שנמצאת אצלי במקום השני השנה לפחות כרגע. ה 1 .עדיין אצל הצרפתי. אבל לבטח במקום מאוד מכובד מכלל המסיבות בארץ
דיגי היה פשוט גדול מהחיים אבל בלי שום קשר זה המקום להודות לכל אותם חברים יקרים שהיו מסביב והיוו חלק גדול מהחוויה הזאת..
אני חש לכם המון הערכה והוקרה. למרות שיש קומץ מרירים משהו רובכם הייתם שם בזמן הנכון ובמקום הנכון.
במקרה של פורום זה, זה מסתכם אצלי בבנגי' שהיה גם פרטנר לנסיעה מצחיקה שבה הוא לא מפסיק לקדוח לי במוח ולנסות לשכנע אותי שעדיין יש טראנס איכותי היום
ותודה אחת גדולה לאילן - על זה שאתה תמיד שם גם ברגעי השמחה וגם ברגעי העצב. גם כשאני חופר לך ומציק לך יותר מאמא פולנייה, וגם כשאני ואתה מחפשים איך לרדת מהתקרה.
פשוט תודה על זה שאתה זה אתה..! אה וגם על הדיסקים. LOL
קיצר נהייתי יותר מדי ריגשי וגם זה עדיין לא מתאר את כל מה שחויתי.. אבל נעצור פה
|
